הפיסול שלי הוא מפגש עמוק עם הברזל, חיבור בין צורתו המשתנה תחת ידי לביטוי אקספרסיבי למתחולל בתוכי.
כך, ישנם ימים בהם אני מגיע לסטודיו ומתחיל לעבוד על פסל כאילו אני אחוז דיבוק - מתחיל לכופף את הברזל, חותך אותו, מחמם אותו, מעצב אותו. בימים אחרים, אני פשוט יושב ומסתכל על הפסל, לעיתים במשך שעות, מקיים דיאלוג, מתווכח איתו ומצורתו בתוך ראשי.
הפסלים שלי מראים תנועה , הם תנועה, הם מדברים על תנועה. זו אינה תנועה מתוכננת מראש, היא מתהווה , משתנה ומתייצבת בתוך תהליך העבודה בברזל .
התוצר מנסה להתחבר לרגש, מחשבה, הווייה בסיסית, יסודית, גולמית המצויה בכל אחד מאיתנו, כתמצית קיומית מזוקקת. ההשראה שלי היא מהסובבים אותי, מהחיים לצידי ובתוכי. מהדברים שאני רואה, מדברים שקורים, מתוכי, מהפחדים שלי, מהגעגוע, מהזכרון, מתעתועי השכחה.
